לשנות את העולם / מאת: ניסים אמון
האושר אינו דבר שיש לכבוש או להתאמץ להשיגו. לפי התפיסה הבודהיסטית, הוא המצב הבסיסי, הטבעי והפשוט ביותר בחיים.
האושר, או השקט הפנימי, אמור להיות טבעי, בדיוק כמו שהבריאות היא מצבו הרגיל של הגוף.
כמו שהגוף, רוב הזמן, שרוי ללא כאבים, כך אמור גם להיות העולם הנפשי והפנימי. מתח, לחצים, דיכאונות וחרדות הן מצבי מחלה שיש לרפאם כדי שנוכל לחזור לברירת המחדל שלנו, "הכל בסדר" בנפש ובגוף.
בשלושת אלפי השנים האחרונות של האנושות, החיים השתנו מעבר לכל דמיון. חלומות רבים הוגשמו, אחרים מתעכבים מעט, אבל נדמה שמרחקה של האנושות מהאושר לא הצטמצם כלל.
הכלכלן ג’פרי זקס אמר פעם:
"פער עצום משתרע בין השאיפות של מיליארדי בני-אדם, לבין אומללותם הנוכחית."
היכן איבדנו אותו, את האושר איתו נולדנו?
מדוע רע לכל כך הרבה אנשים מבפנים?
מפני מה ה"הכל בסדר" הנפשי הוא נחלתם של בודדים?
במדינות מפותחות, כמעט שליש מהתרופות הנמכרות בבתי מרקחת בשכונות יוקרה הן נגד דיכאון, מתח, נדודי שינה או חרדה.
בעשור האחרון החלו רופאים להמליץ גם לילדים רבים לצרוך כדורים באופן קבוע. הרפואה המערבית המתחדשת מבינה כיום שהפתרון למצוקות נפשיות אלה אינו נמצא רק בדרך קלינית של כדורים סינטטיים אלא בהתייחסות בריאה יותר לחיים.
רופאים רבים ממליצים למטופלים שלהם לנהל אורח חיים רגוע יותר, לעבוד פחות, להימנע מלחצים ולדאוג פחות.
יש גבול לגמישותו של בלון. אם מנפחים בלון יותר מדי הוא מתפוצץ. גם אדם, כמו בלון, יכול לשאת לחץ במידה מוגבלת בלבד. בבתי חולים פסיכיאטריים, רופאים מטליאים מדי יום בלונים שפקעו.
המדיטציה, על סוגיה השונים, עוסקת בשחרור מהלחץ ומלמדת כיצד אפשר בדרך מעשית, להפוך את הבלונים גמישים יותר, רכים יותר ולכן גם חזקים יותר.
החוזרים מהמזרח הרחוק מספרים בהשתאות על הדרך הקלה ועל חוסר הרצינות שבה לוקחים האנשים הפשוטים את החיים. הם נחים הרבה ולא ממהרים לשום מקום. כאילו לזמן שם יש משמעות שונה מאשר במערב.
זה נכון שלשמונים אחוזים מתושביה של תת-היבשת ההודית יש בבטן אמבות או תולעי מעיים. זה נכון שאלפי ילדים מתים ממחלות פשוטות וממים מזוהמים, ונכון שהרשויות בהודו מושחתות ואפשר להשיג הכל תמורת השוחד המתאים, אבל לא תמצאו גלולות נגד חרדה או כדורים אנטי-דיכאוניים באף אחד מבתי המרקחת שבכפרים.
למרות כל הצרות האמיתיות שיש להם, הבלון של ההודים רחוק מלהיות מתוח. מי שעבד עם הודים יודע שצריך מאוד להתאמץ כדי להכניס הודי אחד ללחץ.
ישנן צרות שבאות מבחוץ ואין לנו שליטה עליהן, אבל יש גם סבל אחר, שנוצר בפנים ומתבשל באטיות כמו חמין.
המדיטציה אינה יכולה לבטל את הצרות הבאות מבחוץ, אבל היא יכולה לעזור לנקות חללים פנימיים עכורים, המכילים זיהומים כמו: תסכול, כעס, חרדה, קנאה, מרירות, אשמה, ביקורתיות כפייתית, ייאוש, בדידות, הרס עצמי, אכזבה, חוסר סיפוק כרוני, רדיפה, הפרעות שינה, הפרעות אכילה, והפרעות שונות רבות אחרות, שמקורן הוא במערכת היחסים שבין הראש שלנו לרגש שלנו.
מתוך שקט פנימי, קל יותר יהיה להתמודד גם עם הבעיות הקטנות והלא נגמרות של החיים.
אנחנו מתקלחים כל יום מבחוץ, אבל איך מתקלחים מבפנים? אף אחד לא רוצה לצאת מביתו מלוכלך או בבגדים לא נקיים, אבל יותר מדי אנשים מסתובבים תקופות ארוכות עם זיהומים פנימיים.
הצעד הראשון אל תוך עולם המדיטציה הוא לקבל את העובדה שתלונתיות מתמדת, פסימיות וביקורתיות הן מחלות כרוניות קשות, שהמצב הבריא שלהן הוא אופטימיות. שלב ראשוני זה מעיד על מעבר מהרצון לשנות את הסביבה, למוכנות להשתנות בעצמנו.
חוטב העצים הסיני הוי-ננג הגיע להארה יום אחד כששמע נזיר זן ביער מדקלם את המשפט:
"העולם של כל אחד בנוי מהמחשבות של עצמו בלבד"
מספר העולמות כמספר האנשים.
איזה עולם אם כן תבקשו לשנות?
יש רק עולם אחד שאותו אפשר לשנות. העולם שלנו.
במקום להישאר כלואים בבית ולהתלונן בלי הפסקה על שדות הקוצים שמקיפים אותו, אפשר פשוט לנעול נעליים ולצאת החוצה.
מדיטציה אינה עוסקת בתקשורת עם רוחות של מתים ואינה מוטרדת ממה שיש או אין מעבר לכוכבים. מדיטציה אינה תורה של אסור ומותר. מדיטציה היא דרך. דרך לצאת לחופשי, להשתחרר מכלא פנימי של עבדות לראש או לרגש.
הגיע הזמן שכל אחד ילמד את הראש שלו שהכל בסדר, שמותר ליהנות, ושלא צריך הרבה כדי לאהוב את החיים.
לפי הבודהיזם, המחויבות הראשונה היא לשנות את העולם שלך. להיגמל מההתמכרות לסבל ולחיות ברגע הזה. ככל שעושים יותר לקראת מטרה זו, גדלים הסיכויים לראות בחיים אושר וברכה.