היום: יום שישי 18 אוקטובר 2019
הפורטל הישראלי
להתפתחות אישית ועסקית

אדם לא צוחק כי הוא מאושר, האדם מאושר כי הוא צוחק

 
אדם לא צוחק כי הוא מאושר, האדם מאושר כי הוא צוחק
/ מאת: נילי דור האלה, מומחית לתרפייה ואימון צחוק

וויליאם ג'יימס, פסיכולוג ופילוסוף, טען "שאנחנו לא צוחקים כי אנחנו מאושרים, אלא אנו מאושרים כי אנחנו צוחקים".

אנשים חושבים, או אולי יותר נכון לומר, שלימדו אותנו לחשוב, שהסיבה שאנחנו צוחקים נובעת מהעובדה שטוב לנו. שהכול נפלא בחיים שלנו, שיש לנו מצב רוח נהדר, שיש לנו מערכת יחסים מקסימה, שיש לנו הון עתק בבנק, שאנו משופעים בחוש הומור. ובטח כאשר מישהו או משהו חיצוני גרם לנו לצחוק ככה.

אם אכן אלו הסיבות לכך שאנשים צוחקים, אזי כיצד אתם מסבירים שילדים צוחקים בזמן שיש צפירה ביום הזיכרון, כאשר הם אמורים להיות עצובים ולגלות אמפטיה כלפי קורבנות השואה / המלחמות? ואיך זה שלעיתים אנשים מגיבים בצחוק כשמישהו מחליק ונופל וכואב את המכה שקיבל? או פרץ של צחוק בוקע כשמבשרים לאנשים שמישהו מת? ואיך יכול להיות שאחת התגובות של אישה מיד לאחר שנאנסה – היא צחוק?
 
מסתבר שאנחנו צוחקים מתוך כאב ועל מנת לפרוק עודף מתח (פיזי או רגשי) שהצטבר אצלנו.
למה אנשים משתינים מצחוק?

הצחוק הוא מנגנון פורקן ("קטרזיס") רגשי ומדבק המניע תהליכים פיזיולוגיים וביוכימיים בגוף.

כשאנשים צוחקים באמת, הם מאבדים שליטה. אובדן השליטה בא לידי ביטוי חיצוני בדמעות שזולגות לנו ללא שליטה, בגוף שנע מצד לצד או מתנועע קדימה ואחורה כמתפלל ללא שליטה, בכתפיים שקופצות מעלה ומטה ללא שליטה, בין היתר השרירים בגוף נרפים ואנו מאבדים שליטה על סוגרים, לכן לעיתים אנשים משתינים במכנסיים מרב צחוק...או משתחררות, לא עלינו, נפיחות... כן, כן... אנחנו בהחלט גם מפליצים מצחוק.

על הרצף שבין איפוק לשחרור – מה מעדיפים בחברה שלנו?

בתרבות המערבית אנחנו חיים בעולם של משמעת וחוקים - ככה למעשה "שולטים" בנו . יש כללים ברורים מה מותר ומה אסור. באופן מוזר, על "הצחוק", הידוע כ"יפה לבריאות ולנפש", חלים איסורים חברתיים ותרבותיים רבים.

בתור ילדים, מפחידים אותנו כשאומרים לנו "צחוק צחוק זה ייגמר בבכי", מביטים בנו בפנים זועפות ושואלים אותנו "למה את צוחקת או מה כל כך מצחיק אותך עכשיו?"... או מבקשים מאיתנו ש"נהיה רציניים".
 
המסר שמועבר אלינו בצורה ישירה או עקיפה, הוא שמי שצוחק הוא אדם לא רציני ואולי אף טיפש. יתרה מזו, משפטים כמו "היא צוחקת כמו משוגעת"... מעבירים מסר שיש הפרעה פסיכיאטרית או שיגעון או טירוף בקרב אלו שצוחקים – כך סתם בלי סיבה.

בדרכים כאלה ואחרות מיידעים אותנו שכדאי לשמור על איפוק פיזי ורגשי ושאסור לנו לאבד שליטה. אובדן שליטה מפגיש אותנו עם פחד, ואנשים חשים מאוימים כשמישהו צוחק צחוק פרוע משולל כל רסן מולם והם יעשו הכל כדי להפסיק את הצחוק.
 
תחשבו כמה פעמים התעצבנתם כשמישהו צחק לידכם בקולי קולות בצורה חסרת כל גבול... האם עצרתם פעם ושאלתם את עצמכם - למה זה כל כך מרגיז אתכם?

צחוק ספונטאני כזה או אחר, פשוט מפגיש אותנו עם המקום בתוכנו שבודק, עד כמה אנחנו מרשים לעצמנו ללכת עד הסוף, להתמסר, להיות משוחררים ממה שחושבים עלינו, להרגיש ולבטא את רגשותינו בחופשיות, להשתחרר, לפרוק את המתח המצטבר.

איפה אתם נמצאים על הרצף הזה? צוחקים בצורה משוחררת או לא צוחקים בכלל?!

אז למה בכל זאת אנשים צוחקים?

קיימים שלושה מיתוסים עיקריים הנפוצים בכל העולם ביחס לצחוק.
  1. צריך סיבה בשביל לצחוק.
  2. צריך מצב רוח טוב בשביל לצחוק.
  3. צריך חוש הומור בשביל לצחוק.
בהמשך מאמר זה נבחן את כל אחד משלושת המיתוסים ונסביר מה עומד מאחוריהם ובעיקר נפריך אותם אחד אחרי השני.

האם באמת "צריך סיבה בשביל לצחוק!"

במהלך חיינו לימדו אותנו שצריך סיבה בשביל לצחוק. פעמים רבות כשאנו צוחקים מסתכלים עלינו ושואלים אותנו – למה אתם צוחקים? הלמה הזו מחייב אותנו קודם כל להפסיק לצחוק ואז לעצור ולחשוב ולנסות למצוא סיבה, הסבר, התנצלות, הצדקה ולהסביר מדוע פרצנו בצחוק.

יתרה מזו, השאלה "למה אתה צוחק? או מה מצחיק אותך כל כך?" בדרך כלל נשאלת בסבר פנים חמור ורציני, לעיתים מבהיל משהו.
 
הסיבה נובעת מהעובדה הפשוטה, שהאדם ששואל אותנו לפשר הצחוק, למעשה חרד מהאפשרות שאנחנו צוחקים ממנו או צוחקים עליו... ולכן הוא חייב לברר עם הצוחק... למה הוא עושה את זה על מנת להרגיע את החרדה שלו.

חשוב לזכור שדיבור או שאלת ה"למה" פשוט מפסיקים את הצחוק. בין אם יש סיבה, מודעת או לא, לצחוק שלנו, ממש אין צורך לברר אותה. על אחת כמה וכמה אין חובה לעשות זאת כאשר בן האדם נמצא באמצע "התקף" צחוק.

הצחוק הוא פעולה / תגובה פיזית המחוברת לצד האינטואיטיבי שלנו, ברגע שמכניסים את המוח הרציונלי לפעולה (והוא נכנס לפעולה כשהוא נשאל שאלות) הצחוק פשוט מפסיק. נסו לצחוק ולדבר בעת ובעונה אחת....זה פשוט לא עובד.

אז בפעם הבאה כשמישהו צוחק, ולא ברורה לכם הסיבה, אתם מוזמנים להצטרף אליו. כך סתם בלי סיבה. כי באמת לא צריך סיבה בשביל לצחוק. תינוקות הם הראייה הטובה ביותר לכך!

האם באמת "צריך להיות שמח כדי לצחוק"

הזכרנו כבר מספר מקרים המצביעים באופן ברור שהצחוק נובע מכאב (כמו, מוות, מחלה, אונס) או מעודף מתח (כמו מצבים מביכים). אבל אנו חיים בחברה שמעדיפה להתעלם מכאב, להתכחש לכאב, או לסמם אותו.

בחברה שלנו יותר קל לדבר על "מתח" מאשר על "כאב". כל הזמן אנו שומעים אנשים אומרים, "אני ממש לחוצה", "יש לי עומס גדול בעבודה", "אני נורא מתוחה".

אבל מתח, רבותיי, הוא חלק בלתי נפרד וחיוני לחיים (לב מתכווץ ומתרחב – פעולה חיונית לחיים, רגל מתכווצת ומרפה – חיונית לתנועה). מה שאנחנו בעצם רוצים להגיד לעולם זה שיש לנו עודף מתח שאינו מטופל ואנחנו לא יכולים להכיל אותו. זוהי למעשה מצוקה.
 
מצוקה היא מצב שבו המערכת העצבית שלנו חשופה לכמות גדולה מדי של מידע או גירויים חיצוניים שאנחנו לא יכולים להכיל ולטפל בהם. ובמצב זה אנו למעשה סובלים או מתייסרים.

והרי החדשות הטובות, הצחוק הוא אחד המנגנונים שיודעים לטפל באותו כאב או עודף מתח ולפרוק אותו מהגוף שלנו בצורה בטוחה וידידותית לסביבה המותירה אותנו לאחר מכן רגועים, נינוחים ומשועשעים משהו. אחרי שאנשים צוחקים הם מדווחים על שינוי מיידי במצב רוחם.

לפיכך, תחושת השמחה או התעלות הרוח מגיעים אחרי שאנשים צוחקים ולא לפני כן. ההסבר לכך הוא פשוט, במהלך הצחוק חלה ירידה ברמת הורמוני המתח בגוף ובמקביל משתחררים הורמונים שגורמים לנו להרגיש משוחררים ובמצב רוח טוב.

למה מבוגרים צוחקים פחות?

ילדים צוחקים כ-400 פעם ביום. ואנשים מעל גיל 35 צוחקים פחות מ-15 פעם ביום. למרות שאיכות ורמת החיים עלו ויש לנו את כל הסיבות להיות בשמחה... אנו יותר רציניים מאי-פעם. יותר לחוצים, יותר מאופקים והרבה פחות שמחים.

בגיל שלושה חודשים, כולנו התחלנו לצחוק, כחלק מההתפתחות התקנית שלנו ועל מנת שנוכל לפרוק עודפי מתח בגוף. הסביבה שלנו גילתה התלהבות שצחקנו ואף הצטרפה אלינו.

אולם, במשך כל חיינו לימדו אותו איך לא לצחוק. על ידי חינוך לשליטה ואיפוק, נישלו אותנו מכלי טבעי וחיוני לטיפול בעודף מתחים וביטוי בריא של רגשות.

למה אנחנו מזילים דמעות בשמחות?

כל רגש בגוף שלנו בא לידי ביטוי בשינוי בביוכימיה בגוף. הצחוק מאזן את הביוכימיה של הרגשות השונים בגוף.

אפשר ממש לזהות רגשות שונים דרך סוג הצחוק. יש צחוק מפוחד, וצחוק כועס או עצבני. האופן בו האדם צוחק, מאפשר לדעת איזה סוג של "רגש" הוא משחרר או פורק באותו הרגע על מנת לאזן את הביוכימיה בגוף (שהרי הגוף שלנו תמיד שואף לאיזון פנימי).

הדמעות שזולגות בזמן שאנו צוחקים אינן דמעות של שמחה כפי שנהוג לחשוב, אלא דמעות של עצב. חוקרים בדקו ומצאו שיש סוגים שונים של דמעות. דמעות שזולגות בזמן שמקלפים בצל שונות מדמעות שזולגות שעה שאדם בוכה כשהוא חש עצב או כאב.

כשהחוקרים בדקו את הדמעות שזולגות בזמן שאנשים צוחקים הם גילו שהמרכיבים שלהם זהים לאלו המצויים בדמעות בזמן שאדם חווה עצב.
 
לראייה, כאשר אישה יולדת, היא לעיתים בוכה, ואנו אומרים "שהיא בוכה משמחה". כן היא בודאי שמחה על בואו של תינוק חדש לעולמה, אולם היא גם כואבת פיזית, ואף כואבת את הפרידה מהעובר ששהה תשעה חודשים בתוך גופה וזה עתה נפרד ממנה והופך לישות עצמאית.

האם הורים שזה עתה משיאים את בנם ובוכים מתחת לחופה, שמחים? כן. אבל הם גם נפרדים מהבן היקר שלהם לטובת אישה אחרת והם כואבים את הפרידה ממנו.

מה לכאב ולצחוק?

מסתבר שהחיים כואבים לכן אנו צוחקים. אומר סוקרטס, "הקומי והטרגי הם בלתי נפרדים כמו האור והצל." הוא מוסיף ואומר שעלינו להכיר תודה בסבל שלנו, כי ללא הסבל לא היה לנו על מה לצחוק.
 
כשאנו צוחקים על הצער שלנו הוא נמוג ונעלם או לפחות הופך מבלתי נסבל לנסבל וכך אנו יכולים לחוש גם שלווה ושמחה.

הכאב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם. הכאב קורא לתשומת הלב שלנו. הכאב נמצא שם עם סיבה והוא מבקש שנתייחס ונטפל בו בהתאם. ולא נתעלם, נתכחש, נסמם כמו שמלמדים אותנו בחברה שלנו.
 
החדשה המרעישה והחדשנית משהו היא - שאם נאפשר לעצמנו לשחק עם הכאב נאפשר לעצמנו גם לצחוק.

לצערנו, בקרב מבוגרים ואפילו בני-נוער, משחק מזמן הפך למשהו מאד רציני. שימו לב לשחקני פלייסטיישן שלוש, לשחקני טניס חובבניים או שחקני ברידג'. כולם משחקים מאד ברצינות ובמקצועיות. הציוד של חלק מן המשחקים המודרניים מאד יקר ויוקרתי. החברות בחלק מן המועדונים עולה הון תועפות וכדומה. התחרות במשחקים הופכת את המגרש לשדה קרב, ואת היריב לאויב שנוא.

על מנת לצחוק, חייבים להיות מסוגלים לשחק, תוך כדי הנאה צרופה מהתהליך ללא כל קשר לתוצאה וליהנות מהפשטות שבמשחק. משחק באופן טבעי מוביל לצחוק. וצחוק כאמור משחרר כאב ומניע תהליכי ריפוי בגוף.
  1. צחוק משחרר אנדורפינים שהם משככי כאבים טבעיים המיוצרים על ידי הגוף.
     
    כשכואב לנו הראש אנחנו יכולים לקחת כדור אקמול ולחכות 10 דקות עד שיחלוף הכאב. ואנחנו גם יכולים לצחוק ולחכות 10 דקות עד שיחלוף הכאב.
     
    הצחוק זמין, נגיש 24 שעות, חוקי וחינם. ובטח הרבה יותר טוב מתרופות כימיות.
     
  2. כשאנו חווים כאב באזור מסווים בגוף בדרך כלל הגוף שלנו מתכווץ במיוחד באזור הכאב, והכאב מחמיר. הכיווץ מונע זרימה תקינה של דם מחומצן לאזור הכאב וכך נפגע הליך ההחלמה הטבעי בגוף.
     
    הצחוק משחרר חומרים שמרפים את השרירים ומאפשר זרימת דם מחומצן טובה ויעילה גם לאזור הפגוע ומתרחשת החלמה.
אז בפעם הבאה שכואב ...כדאי להתחיל לצחוק. זה בהחלט יקל על הכאב ויאפשר החלמה מהירה ויעילה יותר.

האם באמת "צריך חוש הומור בשביל לצחוק"

האם התבוננתם פעם בסטנד-אפיסטים על הבמה? הם מספרים בדיחות נון-סטופ ולא צוחקים אפילו פעם אחת.
 
הקהל הוא זה שמגיב בפרץ צחוק אבל הם שומרים על פאסון "רציני". הם בשליטה על המצב והם מתמרנים אתכם כאוות נפשם. הם המצחיקים ואתם הקהל הנשלט על ידם - צוחקים.

אבל לא תמיד כל מה שנאמר שם על הבמה מצחיק אתכם. כן, לפעמים אתם פשוט לא מבינים למה התכוון המשורר. לפעמים אפילו זה פוגע ומעליב. ויכול אפילו לעצבן אתכם או להכעיס אתכם שמישהו מתבדח על חשבונכם. ויש את אלה שפשוט לא מבינים ולכן גם לא צוחקים.

אז הנה כמה עובדות חשובות על הומור:
  • הומור זו יכולת אינטלקטואלית (שכלית).
     
  • הומור זו מיומנות נרכשת. יש אנשים שניחנו בחוש הומור ויש כאלה שלא פיתחו את היכולת הזו. ילדים שגדלו בבתים להורים בעלי חוש הומור – חלקם יפתחו בעצמם את היכולת הזו וחלקם יתנגדו לה ולא יפתחו אותה.
     
  • הומור תלוי בזמן, תרבות, מקום ושפה.
     
  • אין הסכמה גורפת (קונצנזוס) על מה באמת מצחיק. יש דברים שיצחיקו אתכם ופשוט לא יצחיקו אחרים וההיפך.
     
  • כשתינוק צוחק – לא תשמעו את אמא שלו אומרת עליו שיש לו חוש הומור נפלא. לעומת זאת, כשאדם מבוגר לא צוחק מבדיחה או מקומדיה, אומרים שאין לו חוש הומור.
     
  • ההומור בעולם המערבי הפך ליותר ציני, גזעני, סקסיסטי, שחור. שימוש בסוג כזה של הומור משאיר "פצועים" בשטח. הומור מסוג זה פוגע, מעליב, משפיל ומפר אמון בין אנשים ויוצר הפרדה.
     
  • מסתבר שהפחד הכי גדול של אנשים בארצות הברית זה פחד במה. הפחד הזה נובע מהאפשרות שיצחקו עלינו או שנעשה מאיתנו צחוק.
     
    מכירים את המצב, שאתם עומדים מול קהל ולא מצליחים להעביר את מה שאתם רוצים ואתם אומרים – "הלוואי שהאדמה תבלע אותי"... אנשים כאילו מעדיפים "למות" מאשר לחוות את חווית ה"פאדיחה" – כשהם עושים מעצמם צחוק או אחרים שמים אותם ללעג.
     
  • צריך לחשוב (חשיבה מהירה) על מנת להבין בדיחה.
     
  • הומור מפעיל את המוח, ולכן עשוי לעייף את האדם החושב גם ככה יותר מדי.

וכמה עובדות חשובות על הצחוק:

  • הצחוק הוא יכולת פיזית ורגשית. הצחוק אינו שכלי או אינטלקטואלי.
     
  • כל אחד נולד עם היכולת לצחוק ואנו מתחילים לצחוק בגיל שלושה חודשים (למעט במקרים בהם ישנה בעיה בהתפתחות התקינה של התינוק).
     
  • הצחוק הוא מנגנון אנושי אוניברסאלי חוצה גבולות של זמן, מקום גיל או לאום. חיוך וצחוק מובנים בכל העולם בכל התרבויות.
     
  • צחוק אמיתי הוא תופעה מדבקת. כמישהו מתחיל לצחוק בדרך כלל כל מי שנמצא בסביבה נדבק מהצחוק. צחוק מחבר בין אנשים. מאפשר להם לחוות חוויה חיובית ביחד.
     
    צחוק בריא נובע מהמקום של לצחוק אחד עם השני. ולכן אנשים שצוחקים יחד (בלי סיבה) מדווחים על תחושת אחדות, אינטימיות נעימה ובטוחה היוצרת קרבה ואמון בין הבריות.
     
  • אי-אפשר לצחוק ולחשוב בעת ובעונה אחת. מחשבות ודיבורים מפסיקים את הצחוק.
     
  • צחוק מפעיל את הסרעפת שמניעה תהליכים ביוכימיים בגוף המרגיעים אותנו. בזן, יש הגורסים ש-15 דקות של צחוק הם שווי ערך לשש שעות של מדיטציה.
     
  • צחוק מזויף או הפעלה מכאנית של הסרעפת באמצעות צחוק מזוייף יכול להוביל לצחוק אמיתי.
     
    אולם, צחוק מזויף לא נותן את כל התפוקות של הצחוק למעט מתרגול טוב של השרירים. צחוק מזויף לא תמיד מדבק מאחר והוא נטול רגשות לכן לא כולם מתחברים אליו.
     
    אומרים תזייף את זה עד שתצליח לצחוק באמת. בקרב אנשים שלא מצליחים להפוך צחוק מכאני לספונטאני יש כנראה משהו שחוסם אותם ויתכן שהם זקוקים לבכות... לפני שיוכלו להניע שוב את הצחוק בחייהם.
ולסיכום:

זכרו, שבאמת לא צריך סיבה או מצב רוח או חוש הומור כדי לצחוק.

לעיתים יותר קל לצחוק כשיש עוד צחקנים מסביבנו (אחרי הכל זוהי תופעה מדבקת). אז כשמישהו צוחק, תינוק או נער מתבגר, או אישה או קשישה פשוט תצטרפו אליהם. במיוחד אם הם צוחקים סתם כך בלי סיבה.
 
הצטרפו לסדנאות צחוק, לכו למפגשי תרפייה בצחוק, קחו לכם מאמנת צחוק אישית ותחזירו את הצחוק אל החיים שלכם.

הימנעו מהצטרפות לצחוק שבא על חשבון אחרים! הצטרפו תמיד, לצחוק שהוא חיובי ונותן לכולם הרגשה טובה של יחד. לצחוק עם זה תמיד בריא – לצחוק על זה חולני...

אחרי שתצחקו אנו מבטיחים לכם שתרגישו בריאים יותר, נינוחים יותר, משוחררים יותר!
 
זכרו - אנחנו מאושרים אחרי שאנחנו צוחקים ולא לפני כן...!

שיהיה לכם בהצחקה,
נילי דור האלה